שלום, אני קוצ’י . אני כלבה בת 3 , מעורבת, אמא שלי הייתה ויסלה , ואבא שלי , שאותו לא הכרתי מעולם היה פויינטר כך אומרים.
לאמא שלי, הביולוגית , היו אמא ואבא מסוג אחר (הם היו אנשים) והם היו קצת רעים. הם לקחו אותי ואת כל 11 האחים שלי ושמו אותנו בקופסת נעליים ליד נהר גדול , שמעתי שקוראים לו נהר הירדן, ונסעו. ישבנו ובכינו בקופסא הזאת כמה שעות , היה מאוד קר וכולנו ניסינו לצאת ולא הצלחנו אז בכינו .. עד שעבר שם איש אחד עם אופניים, ולקח אותנו לכלבית להבות הבשן. שם פגשנו את ג’נט , שטיפלה בנו בערך שבוע .
נשארנו רק אני ואחותי הקטנה , את כל האחים שלי שהיו גדולים ממני בגודל לקחו ממש מהר תוך יום. הפרידה מהם הייתה עצובה, בקושי הספקתי להכיר אותם , ואני לא יודעת אם אזהה אותם היום אם אפגוש אותם ברחוב.
יום אחד, באה איזה ילדה עם איזה אחד, ולקחה אותי אליה. היא רצתה לקחת גם את אחותי , אבל ההוא שהיה איתה אמר לה שלא צריך . היא הכניסה אותי לאוטו שלה האדום, והתחלנו לנסוע ולנסוע , כמעט שעתיים וחצי . בדרך ניסיתי להסביר לה שאני צריכה קקי , ולמזלי היא הבינה, ואמרה להוא שיעצור. הוא אמר שלא צריך, היא אמרה שכן , הם רבו ובסוף עצרו. היא הורידה אותי במגרש חול והלכתי לעשות פיפי וקקי ומיד חזרתי לעמוד לידה. הרגשתי שם מאוד בטוחה , והיא גם לבשה סוודר נעים שאפשר היה להתלות עליו עם הציפורניים וככה התחממתי.
כשהגענו לבית שלהם , הבנתי שהיא טובה והוא לא כל כך אוהב אותי כנראה, אז החלטתי שאני אהיה צמודה אליה. בלילה, היא שמה אותי בקופסא גדולה פתוחה עם שמיכה נעימה , אבל רציתי להיות קרובה אליה. אז בכיתי ובכיתי ובסוף היא הסכימה להעלות אותי איתה למעלה למיטה הרכה. נרדמתי לה על הבטן מתחת לשמיכה .
בבוקר היא הלכה לאן שהוא, ונורא נבהלתי , נשארתי עם ההוא, והוא לא ליטף אותי וכשבאתי לשבת לו על הרגליים הוא הוריד אותי למטה. והיה לי ממש קר.. בכיתי שוב. רציתי שהיא תחזור. היה לי פיפי , הלכתי ועשיתי אותו במטבח , ואז הוא ראה וכעס עלי מאוד..רצתי מתחת למיטה ופתאום ראיתי שיש שם משהו גדול ממני בהרבה - עם פרווה , ועושה קולות משונים. מה זה?
לימים הבנתי שזה חתול . חתולה למעשה. היא לא כל כך אהבה אותי גם , אבל ניסיתי להתקרב אליה כל פעם קצת , רציתי קצת לשחק איתה, מה קרה? איפה רוח הספורט שלה? היא הייתה עצלנית ורצתה רק לישון . בסוף הבנתי שאם אני באה בשקט בשקט אני יכולה להכנס לה מתחת לפרווה ולישון שם . שם היה חם …
ככה גדלתי בבית , הילדה הוציאה אותי כל יום , התחלתי לקרוא לה ולהתייחס אליה כמו לאמא, היא נתנה לי אוכל בבקבוק כשבכיתי , ורצה איתי החוצה כשהיה לי פיפי וקקי , וטיפלה בי ואהבה אותי מאוד. היא גם דיברה אליי, עשתה לי פרצופים מצחיקים והיה לי כיף איתה מאוד.
פעם אחת , נסעתי עם ההוא לים, ואז באה איזה אחת עם שיער אדום ואמרה לו שאני חמודה, הוא אמר לה “קחי אותה” ונתן לה אותי במתנה.. והיא לקחה אותי לבית שלה. בכיתי ובכיתי ובכיתי ולא נתתי לה לישון . יום אחרי שמעתי אותה מדברת בטלפון , ואחרי כמה שעות שהייתי עצובה, שמעתי את האוטו של אמא . כמה שמחתי לראות אותה. מה הוא מוסר אותי לאנשים זרים? אני רק בת 5 חודשים כולי וכבר מסרו אותי 3 פעמים! התחלתי לפחד שאמא לא תעלם . הייתי כרוכה סביבה ובוכה כשהיא הולכת וצועקת עליה כשהיא חוזרת . לא כי לא אהבתי אותה , פשוט לא רציתי שהיא תלך.
יום אחד כשישנתי על הספה, אמא וההוא רבו , הוא נבח על אמא , ואני לא הייתי מוכנה שינבח עליה ככה, היא אמא שלי (לא הביולוגית אומנם וגם אין לה זנב, והיא לא מרחרחרת לי את הטוסיק אבל .. בכל זאת היא הניקה אותי..) קמתי מהספה, והייתי קטנה מידי כדי לרדת למטה , פחדתי לקפוץ אז עמדתי שם ונבחתי עליו בחזרה ואפילו עשיתי לו שיניים .
באותו ערב, אמא לקחה אותי ואת החתולה העצלנית , ושוב נסענו באוטו . זהו , זו הפעם האחרונה, שראיתי את הבית ההוא.
הגענו לבית חדש. בבית הזה, היו עוד אנשים שגרו , ושם , היה אחד עם שפם , שליטף אותי באהבה, ואחת שקצת דומה לאמא שלי שהרעיפה עליי מתנות מדליקות , כל מיני דברים שאפשר לנשוך ולאכול .
אחרי שבועיים שם , פתאום בא ההוא. שנבח על אמא. הוא ניסה לקרוא לי ואני רק עמדתי ונבחתי עליו . לא רציתי שיתקרב אלי. פחדתי ששוב יקח אותי להיא עם השיער האדום.
בבית ההוא גרנו חצי שנה בערך. בחצי שנה הזאת , אמא אומרת שגבהתי המון , ונהייתי ממש ליידי קטנה. היא ידעה בדיוק מתי אני נובחת כי יש לי קקי ומתי אני נובחת כי מוקה (חברה שלי מהגן) עוברת למטה.
יום אחד, אמא עברה דירה. היא לקחה אותי איתה, לבית חדש, שם גרה עוד מישהי . קראו לה עדי. עדי אהבה אותי מאוד, ואפילו הרשתה לי לשבת איתה על הספה. אבל כשאמא הלכה מהבית וגם עדי לא הייתה ישבתי ובכיתי ליד הדלת , ניסיתי לקפוץ על הדלת ורציתי ללכת עם אמא לכל מקום , לאן היא הולכת לכל כך הרבה שעות? החלטתי לנקום . עשיתי פיפי בבית על השטיח. ידעתי שאסור, אבל רציתי ללמד אותה לקח . שתדע שלא כדאי לה להשאיר אותי לבד.
אחרי כמה ימים שם , אמא הסבירה לי , שהשכנים כועסים על הנביחות שלי , ושהיא תעביר אותי לבית של ההורים שלה וככה אהיה פחות שעות לבד, ויקחו אותי כל צהריים לשחק בגן עם מוקה , צ’יקה , פיפה וכל החברות שלי . היא אמרה שכשהיא תהיה בבית בסופ”ש היא תיקח אותי להיות איתה בבית עם עדי .
והיא עמדה במילתה. אני במהלך השבוע הייתי אצל סבא וסבתא, שיחקתי לי כל אחרי צהריים עם כל החברים בגן , ובסופי שבוע אמא באה ביום חמישי בערב ולקחה אותי אליה הביתה.
ככה לא נבחתי וכולנו היינו שמחים.
יום אחד, בסופ”ש אחד , אמא לקחה אותי יחד איתה לבית אחר, הלכנו ברגל , ושם פגשתי מישהו , שלימים יהיה אבא שלי , הוא היה ממש נחמד אלי, נתן לי שמיכה וגם נקניקיה ובסוף הערב חזרנו הביתה. ככה כל סופ”ש בילינו אצלו , היה לי כיף , הוא ליטף אותי ואפילו ביום שבת אחד , הוריד אותי למטה לטיול , איתו היה כיף בטיול , הוא נתן לי ללכת הרבה ולרחרח כל מה שרציתי .
ואז, אמא הסבירה לי , שאנחנו עוברים לבית במושב, לא יודעת מה זה מושב, אבל אמרתי נזרום איתה.. היא אמרה שאהיה אצל סבא וסבתא כמה ימים עד שהיא ואבא יתארגנו בבית החדש , ואז אני אבוא. ואכן היא חזרה בתום שלושה ימים ולקחה אותי איתה.
ואו ואו ואו איזה בית חדש יפה! באמת כיף במושב, אמא היתה פותחת את הדלת , ובלי רצועה הייתי יוצאת לבד, הולכת עושה פיפי וקקי וחוזרת לבד, ממש פטנט חדש בלי רצועה אפילו! ואז שוב אמא בבוקר קמה, התלבשה ולקחה את התיק. ואני התחלתי לנבוח ולבכות, שלא תשאיר אותי לבד.. חשבתי שהיא לא תחזור יותר.
בערב היא חזרה . ובכיתי לה שלא תלך יותר, לא רציתי לתעזוב אותי לבד בבית . אמא אמרה לאבא, שצריך להביא לי אח או אחות . ביום שישי , אמא הלכה , ובאמת חזרה עם כלב אחר. הוא היה גדול והריח לא כל כך טוב. היה לו ריח כמו אצל ג’נט - של הרבה כלבים . הוא נבח עלי ונהם עלי ולא כל כך אהב אותי.
שמתי לב שגם בחלוף הימים , הוא עדיין נהם , אכל לי את האוכל , ואפילו ניסה לנשוך את אבא.
אחרי כמה ימים הוא נעלם . עבר עוד חודש, והוא לא חזר. יום אחד, אמא ואבא חזרו עם כלבה שלפי הריח הייתה גורה.
הם קראו לה ג’ויה , היא הייתה קצת ערסית כזו , אבל נהינו חברות טובות , היא הרשתה לי לנשוך לה את הרגליים ואני הרשתי לה לתפוס את הזנב שלי . אמא ואבא מאוד אהבו אותה גם.
כל פעם שהשאירו אותנו לבד, ג’ויה , שהפכה לאחותי הקטנה מן הסתם, הייתה עושה פיפי ולועסת להם כל מיני דברים. ניסיתי להגיד לה שהם יכעסו אבל היא לא הקשיבה .כשהם באו חזרה הביתה וראו את הכל לעוס הייתי יושבת בצד ומתביישת , כי לא הצלחתי לעצור אותה , והיא הייתה קופצת עליהם בשמחה ומראה להם שהיא שמחה שחזרו .
למזלי הטוב, אמא ידעה שזה לא אני לעסתי , ולא כעסה עלי.
ואז , משום מה , שוב הופיעו קרטונים בבית . אמא ואבא החליטו שוב שעוברים דירה…רעש המסקינטייפ על הקרטונים הבהיל אותי. לאן עכשיו? תוך כמה ימים כל הבית התמלא קרטונים ואחרי עוד יום או יומיים העבירו אותנו שוב לבית של סבא וסבתא.
היינו שם שוב יומיים . בתום היומיים אמא באה ולקחה אותנו . זיהיתי את הדרך . זה שוב אותו מקום שבו התחלתי את חיי.
הייתי שמחה, זו סגירת מעגל , אני כבר מכירה את המקום הזה! איזה כיף לחזור שוב לעיר ! לפגוש כלבים בגינה , ואפילו להריח כל מיני דברים על המדרכה. נפלא!!
וזהו , זה הבית החדש שלי , הוא לא גדול כמו הבית במושב אבל הוא מריח נפלא, ויש כלבים שעוברים בחוץ ואפשר להגיד להם שלום מהחלונות - איזה כיף להיות כלב עירוני ..
אמשיך לעדכן אתכם , חבריי החדשים , כשיהיו התפתחויות!
שלכם- קוצ’י .